תוחלת חיים בלידה מהות האינדיקטור בסיס הנתונים ניתוח המגמות שיטת איסוף וחישוב שנות ההתייחסות: עקב מגבלות הנתונים והשלכותיהן

תוחלת חיים ב תוחלת חיים בלידה מהות האינדיקטור תוחלת חיים בלידה 26 מוגדרת כמספר הממוצע של שנות חיים הצפוי לאדם בעת לידתו, והיא מהווה מדד לבחינת בריאות האוכלוסייה. תוחלת חיים היא אינדיקטור עקיף מקובל לבחינת רמת החיים באוכלוסייה, ולמידה שבה החברה מודעת לקידום בריאותה. בחברות המפותחות מסתמנת עלייה מתמדת בתוחלת החיים, שמקורה בשלושה גורמים עיקריים: צמצום תמותת תינוקות בשל שיפור בטכנולוגיה הרפואית ובטיפול באם ובילוד בתקופה הסמוכה ללידה,perinatal( לפני הלידה ולאחריה(, שיפור בניטור מוקדם של עוברים פגומים ושיפור בתנאים הסביבתיים; ירידה בהיקף המחלות הזיהומיות שצמצמה את התמותה בגילים מבוגרים במחצית הראשונה של המאה ה- 2 ; ירידה משמעותית במחלות ניווניות )מחלות דגנרטיביות כגון מחלות לב, מחלות מטבוליות ומחלות ממאירות( במחצית השנייה של המאה ה- 2. 27 ניתן לסכם ולומר כי עלייה בתוחלת החיים משקפת בעקיפין עלייה ברמת החיים. ככל שרמת החיים ורמת שירותי התברואה גבוהות יותר, וככל שהנגישות למשאבי הסביבה, הכלכלה והחברה, ובמיוחד לשירותי בריאות, טובה יותר, כך גם תוחלת החיים גבוהה יותר. הגדרות בסיס הנתונים. אתוחלת חיים: המספר הממוצע של שנות חיים הצפוי לאדם בגיל מסוים. היא מחושבת על בסיס שיעורי התמותה הקיימים בתקופת ההתייחסות.. בתוחלת החיים בלידה: המספר הממוצע של שנות חיים הצפוי לאדם בעת לידתו ( e(. x מקור הנתונים נתוני הארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי - OECD - Organization for Economic Co-operation and Development. נתוני Report, 22 World Health Organization מתוך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל, 24, פרק - 28 השוואות בין-לאומיות. ירושלים, 24. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי Life Expectancy at Birth. 26 27 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סיבות מוות, ירושלים, שנים שונות. לישראל, פרק - 3 תנועה טבעית. ירושלים, שנים שונות. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל, 24, פרק - 14 חשבונות לאומיים. ירושלים, 24. שיטת איסוף וחישוב שיעורי התמותה בכל גיל מחושבים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתוך נתוני הפטירות המבוססים על טפסים של הודעת פטירה. האינדיקטור מאפשר מעקב החל משנת 1971. תוחלת חיים בלידה מחושבת על בסיס שיעורי תמותה בכל גיל או בקבוצות גיל, בתקופת ההתייחסות, בהנחה שדפוסי התמותה בעתיד הקרוב יישארו קבועים. האינדיקטור מחושב בנפרד עבור גברים ונשים, מאחר שקיים הבדל ניכר בתוחלת החיים של שני המינים. השוואות בין-לאומיות: הנתונים הבין-לאומיים הזמינים מתייחסים לשנת 22. מגבלות הנתונים שנות ההתייחסות: עקב מגבלות הנתונים והשלכותיהן על המדידה והמעקב לאורך זמן, אינדיקטור זה מתייחס לנתונים ולמגמות בשנים 23-1971, ואילו בהשוואות הבין-לאומיות הוא מתייחס לשנת 22. מגבלות הנתונים: בתקופה שבין 1967 ו- 1971 לא היו נתוני פטירה של האוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים. שיעור תושבי מזרח ירושלים ב- 1967 היה כ- 1% מן האוכלוסייה הערבית בישראל. לאור זאת השוואה של נתונים לפני שנת 1971 ואחריה אינה מהימנה. ניתוח המגמות בשנת 23 הגיעה תוחלת החיים של נשים בישראל ל- 81.9 שנים, וזו של גברים הגיעה ל- 77.7 שנים. תוחלת החיים במדינת ישראל מתארכת בהתמדה, הן בקרב נשים והן בקרב גברים, אך היא שומרת על פער ביניהם. תוחלת החיים של הנשים עמדה על 73.4 שנים ב- 1971, ומאז ועד שנת 23, בתקופה של 32 שנים, היא התארכה עוד ב- 11.6%, ואילו זו של הגברים עמדה על 7.1 שנים ב- 1971, והתארכה ב- 32 השנים הבאות עוד ב- 1.8%. ניתן להתייחס אל השנים שבין 1971 ו- 23 כאל שתי תקופות עיקריות שביניהן גדל הפער בתוחלת החיים בין נשים לגברים: במשך 2 השנים הראשונות, מ- 1971 עד 1991, הפער בתוחלת החיים בין נשים לגברים נע בטווח של 3.6-3. שנים ללא מגמה ברורה, ואילו משנת 1992 ואילך נע הפער בטווח של 4.2-3.7 שנים, ובשנים אלה אף מסתמנת מגמת עלייה. 39

תרשים 1: תוחלת חיים לפי מין והפרש בשנים 23-1971 הפרש בשנים תוחלת חיים בשנים 1 8 6 5 4 3 4 2 2 1 197 1975 198 1985 199 1995 2 25 שנה נשים גברים הפרש מקור הנתונים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהשוואה למדינות,OECD הארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי, תוחלת החיים של גברים בישראל הייתה בשנת 22 מן הגבוהות ביותר, ואילו זו של הנשים בישראל הייתה ממוצעת. תרשים 2: תוחלת חיים לפי מין במדינות,OECD 22 תוחלת חיים בשנים 9 85 8 75 7 65 פורטוגל המדינה ארצות הברית פינלנד בלגיה גרמניה הממלכה המאוחדת יוון הולנד צרפת ספרד נורבגיה ניו-זילנד איטליה קנדה ישראל שווייץ אוסטרליה שוודיה יפן גברים נשים מקור הנתונים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין 1971 ו- 23 חלה ירידה של ממש בשיעורי תמותת תינוקות בכלל האוכלוסייה בישראל, מ- 23 ל- 1, לידות חי בשנת 1971 ועד 5.4 ל- 1, בשנת 22, ו- 5.1 ל- 1, בשנת 23. 4

תרשים 3: תמותת תינוקות בישראל, שיעור ל- 1, לידות חי, 23-1971 שיעור תמותת תינוקות ל- 1, לידות חי 3 2 1 1971 1975 1979 1983 1987 1991 1995 1999 23 שנה מקור הנתונים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 28 במקביל, באותן שנים חל גידול בתוצר המקומי הגולמי לנפש )תמ ג לנפש(, מכ- 3,1 ש ח לנפש בשנת 1971 )מחירי 1995( לכ- 46,7 ש ח לנפש בשנת 1994 )גידול של 55.1% ב- 23 שנים(, ומ- 67,9 ש ח לנפש בשנת 1995 )במחירי שנת 2( לכ- 7,1 ש ח לנפש בשנת 23 )גידול של 3.3% בשמונה שנים(. 29 משמעות המגמות האינדיקטור מצביע באופן ישיר על גידול בממוצע שנות החיים הצפוי לאדם בישראל, שמשתקף בירידה בשיעור התמותה בכל הגילים. הסיבה להתארכות הממוצעת של שנות החיים נובעת מן ההתקדמות במניעת מחלות ובשיפור הבריאות, ומעלייה ברמת החיים ואיכותם. חשוב להדגיש שמגמת התארכות תוחלת החיים גוררת תלות כלכלית של בני הגיל המבוגר בבני גיל העבודה, וגידול בהיקף הצריכה של שירותי בריאות ורווחה בקרב האוכלוסייה המבוגרת ביותר. כאמור, העלייה המתמדת בתוחלת החיים במדינות מפותחות היא בעיקר תוצאה של צמצום משמעותי בשיעורי תמותת תינוקות, טיפול מונע ומרפא במחלות זיהומיות, ושיפורים טכנולוגיים בשירותי הבריאות. אולם השינויים באורח החיים ובתנאי הסביבה במדינות אלה היו כרוכים גם בעלייה בשיעורי התחלואה במחלות כרוניות, כגון סרטן, יתר לחץ דם, מחלות 28 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל, פרק - 3 תנועה טבעית. ירושלים, שנים שונות. 29 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל, 24, פרק - 14 חשבונות לאומיים. ירושלים, 24. לב, שבץ מוחי וסוכרת בכלל האוכלוסייה, ובמיוחד באוכלוסייה המבוגרת ביותר. מצב הבריאות של האוכלוסייה בישראל מאפיין מדינה מפותחת. תוחלת החיים במדינת ישראל גבוהה ומתארכת בהתמדה. מגמת העלייה בתוחלת החיים מסתמנת הן בקרב נשים והן בקרב גברים, והיא מתרחשת במקביל לעלייה ברמת החיים של האוכלוסייה, כפי שעולה בבירור ממגמת הגידול בתמ ג לנפש. אחת ההשלכות של הגידול בתוחלת החיים בישראל, כמו גם במדינות מתועשות אחרות, היא גידול בהיקף האוכלוסייה המבוגרת. ככל שתוחלת החיים עולה, כך גדלות קבוצות הגיל המבוגר. אוכלוסייה זו, עם הצטברות של תנאים סביבתיים לאורך שנים ועם היחלשות הגוף, חשופה בשיעור גבוה יחסית למחלות ממושכות. ישראל בהשוואה בין-לאומית באופן כללי תוחלת החיים בישראל גבוהה, בדומה למדינות מפותחות. בחברות המתועשות תוחלת החיים של נשים גבוהה מזו של גברים בכמה שנים, עקב שיעורי תמותה נמוכים יותר בקרב נשים בכל הגילים, כולל תינוקות. אולם השוני בפערים בין המדינות מעיד על הבדלים בתנאי חייהם של גברים ונשים. בהשוואה למדינות,OECD תוחלת החיים של גברים בישראל היא כאמור מן הגבוהות ביותר, ובשנת 22 הייתה נמוכה רק מזו שבשוודיה, יפן, אוסטרליה ושווייץ. בהינתן תנאי חיים דומים לנשים ולגברים בישראל, כמתבקש מחייהם באותה 41

סביבה, צפוי שתוחלת החיים של נשים תהיה אף היא בין הגבוהות בהשוואה למדינות.OECD אולם תוחלת החיים של נשים בישראל נמוכה מזו שבארבע מדינות אלה, ובנוסף הייתה באותה שנה נמוכה גם מזו שבמדינות כגון איטליה, בלגיה, גרמניה, נורבגיה, צרפת וקנדה. ההפרש בתוחלת החיים של נשים וגברים בישראל בשנת 22 עמד על 4.1 שנים, הנמוך במדינות.OECD לא ברור מהם הגורמים הישירים להפרש הנמוך בישראל )תרשים 2(. הקשר בין האינדיקטור לפיתוח בר-קיימא פיתוח בר-קיימא בתחום הבריאות נשען על השקפת עולם מקיימת, ששמה דגש על מניעת מחלות בעתיד לצד קידום של בריאות הפרט והחברה בהווה, בניגוד לתפיסה המצמצמת של תגובה למחלות קיימות ולטיפול בהן. גישה זו תואמת את יעד בריאות לכול, שהוצהר בשנת 1986 על ידי ארגון הבריאות העולמי, 3 והיא שמה דגש על הארכת החיים, שיפור הבריאות, הגברת השליטה של הפרט על בריאותו, והבטחת שוויוניות בבריאות ובשירותי בריאות. קידום הבריאות הוא יעד שנגזר מן התפיסה ששמה דגש על מניעת מחלות במקום על הטיפול בהן, ומשמעות הדבר היא שליטה על הבריאות וניהול חיים בריאים. זהו היבט חברתי- סביבתי שבו מעורבים הפרט והכלל. הפרט מעורב במידה שבה ההתנהגויות שלו מסכנות את בריאותו )כגון עישון, שתייה מופרזת של אלכוהול, שימוש בסמים וחומרים מסוכנים, חשיפה לשמש( או מקדמות אותה )כגון שימוש בחגורות בטיחות, פעילות גופנית ותזונה נכונה(. המדינה מעורבת בקידום הבריאות בכך שהיא מפעילה תכניות התערבות הקשורות בחינוך לבריאות, ברפואה מונעת ובבריאות הציבור. החברה מעורבת גם במידה שבה הפרט מוגן או נחשף לפגיעות חיצוניות ולסביבה שאינה בריאה, וכן במניעה או בעידוד של התנהגויות המקדמות או מסכנות את בריאותו של הפרט, באמצעות תכניות מתאימות במסגרות קהילתיות או חינוכיות, ובמסגרת אכיפת החוק. לגישת השוויוניות בבריאות, שהיא היבט של פיתוח מקיים, ומשמעותה נגישות שוויונית לשירותי מניעה ורפואה, יש ביטוי בחוק ביטוח בריאות בישראל 31 שהוחל בשנת 1995. החוק מגדיר צדק, שוויון ועזרה הדדית כבסיס שעליו הוא מושתת. משמעות יעד זה היא חובת השתתפות של כל האוכלוסייה במימון שירותי הבריאות באמצעות מס לפי רמת ההכנסה )שוויון אנכי - לפי היכולת(, ומתן שירותי בריאות לכל האוכלוסייה לפי הצרכים )בתחום סל הבריאות המוצע(, ללא קשר למידת היכולת לשלם עבור שירותים אלה )שוויון אופקי - לפי הצורך(. עניין אי השוויון בנגישות לשירותי בריאות הוא נשוא מחקרים רבים. ניתן לציין את מגמת העלייה בהשתתפות משקי הבית בהוצאות הבריאות מסך כל ההוצאות, ואת הירידה World Health Organization (WHO), Regional Office for Europe, 3 Targets for Health For All, Copenhagen, 1986. 31 מדינת ישראל. חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ג- 1993, רשומות 2189. ירושלים, 1993. בהשתתפות המדינה. למגמה זו משמעות בהגדלת פערים ואי שוויון בדאגה לשיפור הבריאות בקרב האוכלוסיות החלשות. מגבלות הנתונים בהקשר של פיתוח בר-קיימא אחד ההיבטים של פיתוח מקיים בתחום הבריאות הוא נגישות שוויונית לשירותי מניעה ורפואה ורמת חיים שוויונית, שאמורות להשתקף בתוחלת החיים של קבוצות שונות באוכלוסייה. שיעורי תמותה, המהווים בסיס לחישוב תוחלת חיים, חשופים לטעויות סטטיסטיות ולתנודות מקריות הנובעות מנדירות התופעה, כלומר הם עשויים להיות שונים משיעורי התמותה האמיתיים. תנודות אלה משמעותיות ככל שמדובר בקבוצת התייחסות קטנה: בגילים מסוימים, באזורים גאוגרפיים קטנים או בתקופה קצרה. מגבלה זו עשויה לגרום לתנודות חדות בתוחלת החיים המחושבת מתוך שיעורי תמותה בקבוצות קטנות. נושאי התייחסות עיקריים בהקשר לעלייה בתוחלת החיים הם גידול האוכלוסייה, קצב גידולה והרכב הגילים בה, ומהם נגזרים מקורות הלחץ. שני מקורות לחץ משמעותיים ביותר הם תלות כלכלית של אוכלוסייה מבוגרת באוכלוסייה בגיל העבודה וצריכת שירותי בריאות ורווחה. תלות כלכלית: מקור לחץ פוטנציאלי הוא גידול בחלקה היחסי של אוכלוסיית בני 65 ומעלה מתוך כלל האוכלוסייה בגיל העבודה. היחס בין גודל האוכלוסייה בגילים 65 ומעלה ובין האוכלוסייה בגילים 65-2 הוא המשקל של אותו חלק באוכלוסייה שכבר אינו משתתף בכוח העבודה, ואשר נשען על גמלאות ועל תשלומי רווחה, ביחס למשקלו של כוח העבודה הפוטנציאלי, היצרני, ולכן הוא משקף את היכולת הפוטנציאלית של החברה כמכלול לפרנס את עצמה. ככל שיחס זה גבוה, כך קטנה יכולתה של החברה לפרנס את עצמה. חלקם היחסי של בני 65 ומעלה בישראל גדל בין השנים 1971 ו- 23. מספרם של בני 65 ומעלה הגיע בשנת 23 לכ- 662,6, שהם כ- 9.9% מכלל האוכלוסייה, לעומת 7% בשנת 1971, והיחס של בני 75 ומעלה הוא במגמת עלייה. גם היחס בין גודל האוכלוסייה בגילים 65 ומעלה ובין גודל האוכלוסייה בגילים 65-2 )שהיא האוכלוסייה המפרנסת הפוטנציאלית( גדל בין השנים 1971 ו- 23. יחס האוכלוסייה המבוגרת בישראל בגילים 65 ומעלה ל- 1 בני 65-2 הגיע ל- 18.6 בשנת 23, לעומת 13.9 בשנת 32 1971. לגידול זה יש השלכות על היקף תשלומי הרווחה והגמלאות בהווה, ועל צפי התשלומים בעתיד. צריכת שירותי בריאות: עלייה בתוחלת החיים מצביעה גם על גידול באוכלוסייה בגילים המאוחרים. לגודלה של אוכלוסיית בני 75 ומעלה יש השלכות על היקף מערכת הבריאות ועל היקף שירותי האשפוז. האוכלוסייה המבוגרת מאוד צורכת שירותי בריאות בשיעורים גבוהים בהשוואה לקבוצות הגיל הצעירות ממנה. במיוחד גבוהים בגילים אלה שיעורי התחלואה במחלות ממושכות, כגון סרטן לסוגיו, יתר לחץ דם, מחלות לב, סוכרת ומחלות כלי דם במוח. 32 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל, פרק - 2 אוכלוסייה. ירושלים, שנים שונות. 42

בין השנים 1971 ו- 23 גדל חלקם היחסי של בני 75 ומעלה באוכלוסייה. בשנת 23 הגיע בישראל מספרם של בני 75 ומעלה ל- 298,9, כ- 4.5% מכלל האוכלוסייה, לעומת 2% מן האוכלוסייה בשנת 1971. לגידול זה יש כאמור השלכות על היקף שירותי הבריאות והרווחה ועל היקף הצורך העתידי בשירותים אלה. הקשר לאינדיקטורים נוספים עלייה בתוחלת החיים היא בעיקר תוצאה של צמצום משמעותי בתמותת תינוקות ובתמותה בגילים המבוגרים, והיא משקפת עלייה ברמת החיים שבאה לידי ביטוי גם בתמ ג לנפש. אינדיקטורים נוספים הקשורים לתוחלת חיים הם שיעור גידול האוכלוסייה וצפיפות האוכלוסייה ליחידת שטח. המלצות להמשך פיתוח האינדיקטור הירידה בשיעור תמותת תינוקות ובשיעור תמותת מבוגרים הביאה לגידול בחלקה היחסי של האוכלוסייה המבוגרת בכלל האוכלוסייה, והיקפה ביחס להיקפו של כוח העבודה הפוטנציאלי. מתחזיות אוכלוסייה שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה )חלופה בינונית( 33 עולה כי חלקם היחסי של בני 65 ומעלה באוכלוסיית ישראל צפוי להיות 9.6% בשנת 21, 1.8% בשנת 215 ו- 12.7% בשנת 225. האוכלוסייה המבוגרת נשענת על גמלאות ועל תשלומי רווחה, והיא גם באופן יחסי חשופה יותר למחלות וביניהן מחלות סיעודיות. שיעורי הפריון הגבוהים, גלי העלייה, והעלייה בתוחלת החיים, גורמים לקצב הגידול המהיר של האוכלוסייה בישראל, שאינו דומה למגמות במדינות מפותחות אחרות. המגמות המסתמנות ישפיעו בעתיד על ניהול שירותי הרווחה והבריאות, ועל רמת הביקוש לבנייה למגורים ייעודיים בישראל. כדי לבחון את רמת השוויוניות בתחום הבריאות ומניעת מחלות בקרב האוכלוסייה יש לפתח אינדיקטורים בכמה נושאים, וביניהם:. אהתאמה של התפלגות היצע שירותי הבריאות ומניעת מחלות לפי אזורים גאוגרפיים.. בהקשר הקיים בין מצב חברתי כלכלי לתחלואה ולשימוש בשירותי הבריאות.. גפילוח תוחלת החיים לפי קבוצות אתניות ולפי עשירוני הכנסה, ובחינה האם קיים קשר בין המצב הסוציו-אקונומי לתוחלת החיים.. דבחינה של שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות על פי גילים. 33 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל, 24, פרק - 2 אוכלוסייה. ירושלים, 24. 43